תביעה משפטית יוצאת דופן: האם ביטקוין רדום יהפוך לרכוש אבוד?
ציטוט מ מערכת האתר ב 29/05/2026, 08:47
בניו יורק נפתחה תביעה משפטית מסקרנת במיוחד, המבקשת להכריז על מספר ארנקים רדומים של ביטקוין כרכוש אבוד. התביעה, שמוגשת על ידי התובע הפסאודונימי נח דו ושתי חברות מוויומינג, ABC Company ו-XYZ Company, מבקשת להעניק להם בעלות חוקית על 39,069 כתובות ביטקוין, המוחזקות בכמעט 3.8 מיליון ביטקוין. מדובר בכ-18% מההיצע הכולל של 21 מיליון מטבעות ביטקוין.
גלקסי דיגיטל טוענת כי כמעט כל הכתובות הנתבעות קשורות לארנקים שקיבלו עסקאות קטנות בשנת 2025, כאשר סלומון ברדרס השתמשו בתכונת OP_RETURN של ביטקוין כדי לשלוח התראות משפטיות לארנקים הרדומים. מטרת הקמפיין הייתה להחרים את הארנקים תחת "דוקטרינת הנטישה", אלא אם הבעלים יגיבו בתוך 90 יום. חלק מהכתובות אכן העבירו מטבעות לאחר התראה זו, אך הכתובות שנותרו שקטות הפכו לקבוצת הנתבעים.
התביעה מבוססת על ניסיון לשלב את חוק הרכוש האבוד של ניו יורק עם עקרונות בלוקצ'יין. נח דו ושתי החברות טוענים כי הארנקים עונים על קריטריונים של רכוש נטוש, מאחר וזוהו, דווחו ולא נדרשו במשך יותר משנה. התובעים אף מסרו רשימות של הכתובות למחלקת המשטרה של ניו יורק וביצעו קמפיין התראה מקוון.
בעוד שהכתובות מחזיקות בכמות עצומה של ביטקוין, התובעים טוענים כי הערך של כל כתובת פחות מ-10 דולר, בשל היעדר המפתחות הפרטיים הנדרשים להעברת המטבעות. הנתונים גורסים אחרת: לפי גלקסי דיגיטל, הכתובות מחזיקות בכ-293.5 מיליארד דולר במונחי שוק נוכחיים.
הכתובות המקושרות ליוצר הביטקוין, סאטושי נקמוטו, כוללות כ-1.096 מיליון ביטקוין, מה שהופך אותן לאחת מאגרות הביטקוין הרדומות הגדולות ביותר. בנוסף, תביעה זו כוללת גם ארנקים הקשורים לפריצה ל-Mt. Gox בשנת 2011, המוגדרים כרכוש גנוב ומעורר מחלוקת.
המורכבות המשפטית בתיק זה נעוצה בשאלה האם ניתן להחיל חוקים פיזיים על רשומות דיגיטליות. בעוד שהתובעים מקווים להשיג בעלות משפטית, המשפט מציב אתגר משמעותי: האם ניתן להכריז על ארנקים רדומים כרכוש אבוד במערכת בלוקצ'יין שבה הכוונה אינה ברורה?
פסק דין חיובי לתובעים עשוי לשמש ככלי משפטי חשוב, אך לא יאפשר להם גישה מיידית למטבעות. במקום זאת, הוא עשוי להוות מנוף משפטי מול מוסדות פיננסיים מסורתיים. אם תביעה זו תצליח, היא עשויה לשנות את הדרך בה מתייחסים לרכוש דיגיטלי רדום בעתיד.
השאלה הגדולה היא: האם ניתן להחיל את חוקי הרכוש הפיזי על עולם הבלוקצ'יין? וכיצד ינהגו בתי המשפט במקרים עתידיים דומים? השאירו את דעתכם בתגובות.

בניו יורק נפתחה תביעה משפטית מסקרנת במיוחד, המבקשת להכריז על מספר ארנקים רדומים של ביטקוין כרכוש אבוד. התביעה, שמוגשת על ידי התובע הפסאודונימי נח דו ושתי חברות מוויומינג, ABC Company ו-XYZ Company, מבקשת להעניק להם בעלות חוקית על 39,069 כתובות ביטקוין, המוחזקות בכמעט 3.8 מיליון ביטקוין. מדובר בכ-18% מההיצע הכולל של 21 מיליון מטבעות ביטקוין.
גלקסי דיגיטל טוענת כי כמעט כל הכתובות הנתבעות קשורות לארנקים שקיבלו עסקאות קטנות בשנת 2025, כאשר סלומון ברדרס השתמשו בתכונת OP_RETURN של ביטקוין כדי לשלוח התראות משפטיות לארנקים הרדומים. מטרת הקמפיין הייתה להחרים את הארנקים תחת "דוקטרינת הנטישה", אלא אם הבעלים יגיבו בתוך 90 יום. חלק מהכתובות אכן העבירו מטבעות לאחר התראה זו, אך הכתובות שנותרו שקטות הפכו לקבוצת הנתבעים.
התביעה מבוססת על ניסיון לשלב את חוק הרכוש האבוד של ניו יורק עם עקרונות בלוקצ'יין. נח דו ושתי החברות טוענים כי הארנקים עונים על קריטריונים של רכוש נטוש, מאחר וזוהו, דווחו ולא נדרשו במשך יותר משנה. התובעים אף מסרו רשימות של הכתובות למחלקת המשטרה של ניו יורק וביצעו קמפיין התראה מקוון.
בעוד שהכתובות מחזיקות בכמות עצומה של ביטקוין, התובעים טוענים כי הערך של כל כתובת פחות מ-10 דולר, בשל היעדר המפתחות הפרטיים הנדרשים להעברת המטבעות. הנתונים גורסים אחרת: לפי גלקסי דיגיטל, הכתובות מחזיקות בכ-293.5 מיליארד דולר במונחי שוק נוכחיים.
הכתובות המקושרות ליוצר הביטקוין, סאטושי נקמוטו, כוללות כ-1.096 מיליון ביטקוין, מה שהופך אותן לאחת מאגרות הביטקוין הרדומות הגדולות ביותר. בנוסף, תביעה זו כוללת גם ארנקים הקשורים לפריצה ל-Mt. Gox בשנת 2011, המוגדרים כרכוש גנוב ומעורר מחלוקת.
המורכבות המשפטית בתיק זה נעוצה בשאלה האם ניתן להחיל חוקים פיזיים על רשומות דיגיטליות. בעוד שהתובעים מקווים להשיג בעלות משפטית, המשפט מציב אתגר משמעותי: האם ניתן להכריז על ארנקים רדומים כרכוש אבוד במערכת בלוקצ'יין שבה הכוונה אינה ברורה?
פסק דין חיובי לתובעים עשוי לשמש ככלי משפטי חשוב, אך לא יאפשר להם גישה מיידית למטבעות. במקום זאת, הוא עשוי להוות מנוף משפטי מול מוסדות פיננסיים מסורתיים. אם תביעה זו תצליח, היא עשויה לשנות את הדרך בה מתייחסים לרכוש דיגיטלי רדום בעתיד.
השאלה הגדולה היא: האם ניתן להחיל את חוקי הרכוש הפיזי על עולם הבלוקצ'יין? וכיצד ינהגו בתי המשפט במקרים עתידיים דומים? השאירו את דעתכם בתגובות.