בנקים מרכזיים ומשמעות הבלוקצ'יין במדיניות המוניטרית
מדוע בנקים מרכזיים מתעניינים בטכנולוגיית הבלוקצ'יין? ההתעניינות שלהם אינה נובעת מטרנד חולף, אלא מתוך הבנה שכל היבט במערכת הכלכלית, מהעברות פיננסיות ועד אחזקת נכסים, עוברת שינוי לעבר הקוד. כיום, התעשייה הפיננסית מתחילה להמיר שוקי כספים, אג"ח ממשלתיות ואפילו פיקדונות בנקאיים לטוקנים. לפי המועצה האטלנטית, 134 מדינות בוחנות או מפעילות ניסיון עבור מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי (CBDC), לעומת 35 מדינות בלבד בשנת 2020. במקביל, הבנקים המסחריים מזהירים שאם לא יוכלו להעביר פיקדונות מונפקים דרך מערכות בלוקצ'יין, כמו סולאנה או R3 קורדה, הם עלולים להישאר מאחור.
מנוקדת המבט של הבנקים המרכזיים, שאלות חשובות מתעוררות: האם הכלים המסורתיים כמו רכישות בשוק הפתוח וניהול רזרבות יעבדו כאשר אלו יהפכו לטוקנים חכמים? והאם יש שיפור פוטנציאלי במדיניות המוניטרית כאשר לוגיקת המדיניות מובנית בקוד? שאלות אלו מניעות ניסיונות כמו פרויקט פיין, פרויקטים בסינגפור, רשת ה-CBDC של בנק אנגליה והניסוי הקמעונאי ביפן.
מהי מדיניות מוניטרית מומרת לטוקנים? מדיניות זו כוללת את ההתחייבויות והנכסים כבעלים של טוקנים מתוכנתים על פלטפורמה מבוזרת. כפי שמתאר הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS), כסף וניירות ערך משותפים נתמכים בחוזים חכמים, בניגוד לתהליכים המסורתיים של RTGS. כל כלי מדיניות מובע כקוד, מאיר ועומס על רזרבות ועד חילופי נכסים מותנים. פרויקט פיין מדגים שלוש תהליכים אלו על בלוקצ'יין עם טוקני ERC-20 עבור רזרבות וניירות ערך.
מה ההבדל בין מדיניות מוניטרית מומרת לטוקנים למדיניות המסורתית? בניגוד למערכות כמו Fedwire, מערכת מומרת לטוקנים מתבצעת במהירות ומאפשרת התאמות בזמן. המסמך של BIS מדגיש ששילוב על ספרי חשבונות משותפים מפחית סיכון תפעולי.
ומהו פרויקט פיין? יוזמת מחקר שהובילו BIS והפדרל ריזרב של ניו יורק, במטרה לבדוק כיצד בנקים מרכזיים ינהלו מדיניות מוניטרית בעתיד שבו הכסף והניירות ערך הם טוקנים דיגיטליים. פרויקט פיין, שהושק ב-2024 ופורסם ב-2025, מכיל אב-טיפוס שבוחן אם כלים כמו ריבית על רזרבות ונכסים יוכלו להתבצע בחוזים חכמים, ואף מדמה תרחישים רגועים מול מצבי משבר.