בדיקת מדיניות מוניטרית על ידי בנקים מרכזיים בשימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין
מדוע הבנקים המרכזיים מתעניינים בטכנולוגיית הבלוקצ'יין? הסיבה היא לא רק אופנתיות, אלא מכיוון שהמערכת הפיננסית עוברת דיגיטציה מואצת. בנקים מרכזיים חוקרים את השפעות הטכנולוגיה על התשתיות הפיננסיות, מהמרת מטבעות, אג"ח ממשלתיות ואפילו פיקדונות בנקאיים למטבעות דיגיטליים. מועצת האטלנטיק מציינת כי כ-134 מדינות בוחנות או מפתחות מטבע דיגיטלי של הבנק המרכזי (CBDC), עלייה משמעותית מאז 2020. בנקים מסחריים מזהירים שאם הם לא יוכלו להעביר פיקדונות בבסיס בלוקצ'יין כמו במערכות Solana או R3 Corda, הם עלולים להישאר מאחור. מבחינת הבנק המרכזי ישנן שתי שאלות מרכזיות: האם כלים מסורתיים כמו רכישות בשוק הפתוח ותגמול רזרבות ימשיכו להיות רלוונטיים כאשר רזרבות ואג"ח יהפכו לטוקנים חכמים, והאם ניתן לשפר את יעילות המדיניות כשהיא מקודדת מראש. שאלות אלה מניעות את הניסיונות בפרויקטים שונים כמו פרויקט פיין והגרדיאן בסינגפור.
מדיניות מוניטרית "מותקנת" פירושה שיש לבנק המרכזי את היכולת לנהל ריביות ונכסים כטוקנים על פלטפורמת בלוקצ'יין. מטבעות וניירות ערך מופיעים במרשם אחד, והפונקציות המוניטריות מתבצעות באמצעות חוזים חכמים, מה שמאפשר ניהול מיידי ושקוף. כל כלי מדיניות מובע כקוד עם יכולת להתאים את המדיניות בקלות ובזמן אמת.
פרויקט פיין הוא מחקר של BIS והבנק הפדרלי של ניו יורק, שנועד לבדוק כיצד ניתן לנהל מדיניות מוניטרית בעולם שבו נכסים קיימים כטוקנים דיגיטליים. הפרויקט התחיל ב-2024 ובנה אבטיפוס שמאפשר בדיקת מדיניות כלכלית תוך שימוש בחוזים חכמים, במצבים רגילים ומשבריים.