חופש בערי החירות: מה מושך את אנשי הקריפטו?
כשהתמודד דונלד טראמפ לנשיאות, הוא הציע להקים עשר ערים חדשות בארצות הברית, שזכו לכינוי "ערי החירות", במטרה לשפר את איכות החיים של התושבים. הקהילות החדשות הללו, שפותחו תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, נועדו להיבנות על אדמה ציבורית ולהיות פטורות מהביורוקרטיה המכבידה, כגון בדיקות סביבה שיכולות להוות מכשול לפיתוח דיור בר-השגה.
ערי החירות עצמן אינן רעיון חדש, שהרי מדובר בחידוש של רעיון הערים האוטונומיות שהחל להתגבש כבר במאה ה-19. בכל זאת, הצעתו של טראמפ גרפה תמיכה רבה מאנשי טכנולוגיה בעמק הסיליקון, שסייעו לו לזכות בבחירות האחרונות. רבים מהתומכים הללו, כגון אילון מאסק, פיטר ת'יל, מארק אנדריסן ובלאז'י סריניוואסן, הם גם מתומכי המטבעות הקריפטוגרפיים והבלוקצ'יין.
במרץ האחרון, הממשל הנוכחי החל לפעול להגשמת החזון של ערי החירות. שר הפנים דאוג בורגום ושר השיכון ופיתוח עירוני סקוט טרנר הכריזו על הקמת צוות פעולה לניצול שטחים פדרליים לא מנוצלים לצורך בניית מגורים חסכוניים.
הצורך בדיור בר-השגה בארה"ב לא מוטל בספק, והממשל הפדרלי יכול לתרום משמעותית על ידי הפיכת אדמות פדרליות זמינות לדיור כזה, כפי שתיאר הוול סטריט ג'ורנל.
האם צריך להתייחס ברצינות לתוכנית לערים חדשות שמשוחררות מהרגולציות המקובלות? המצדדים טוענים שערי החירות נועדו להתמודד עם משבר הדיור. אחרים חוששים שהן יובילו להקמת קהילות שאינן כפופות לחוקי המדינה, כמו חוק המים הנקיים או חוק ההגנה על מינים בסכנת הכחדה.
"זוהי לא תקופה רגילה," טוען מקס וודוורת, מרצה לגיאוגרפיה באוניברסיטת אוהיו סטייט. "בימים רגילים, הרעיון שממשל פדרלי יוזם תוכנית כזו היה נתפס כגחמתי. אך בזמנים אלה, הממשל פתוח לרעיונות שבעבר נדחו."
ערי החירות זכו גם לביקורת קשה וכונו "תרמית מזיקה", שמטרתה להחיות את אורח החיים הכפוף לשליטה של "עיירות החברות" מהעבר. דוגמה לכך היא עיירת פאלמן שבאילינוי, שנוסדה על ידי ג'ורג' פאלמן, בה סחרו בעזרת "שכר". כיום, המטבע הקריפטוגרפי ממלא את התפקיד הזה בערי החירות. העתיד תלוי בעיצוב וניהול הערים הללו.
אולם אולי זו תפיסה מוטעית. "כל המאמינים שערי חירות יהיו חסרות חוק, צריכים לקרוא פחות קומיקס ויותר את הוול סטריט ג'ורנל," טוען טום בל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת צ'פמן. "בניית ערים דורשת כסף, ומשקיעים אינם אוהבים אנרכיה."